אני רותם. אני מלווה בעלי עסקים בתחילת הדרך לעשות בדיוק את מה שהם הכי נמנעים ממנו - לעבור מהחזון לתוכנית עבודה. להפסיק להישאר במילים הגדולות - "אני רוצה שהעסק יעבוד", "אני צריך סיסטם", "אני רוצה חופש כלכלי" - ולעבוד מדויק: פעולות קטנות ועקביות שבאמת מזיזות.
או שאתם בכלל לא יודעים מה צריך לעשות - ומפנים אצבע מאשימה לעצמכם: "אולי זה פשוט לא בשבילי". אז מה הפער בין איפה שאני היום לאיפה שאני רוצה להיות? אם אתם מזהים את עצמכם במשפטים כאן, זה סימן שאנחנו צריכים לדבר.
יש לכם רשימת משימות שמלווה אתכם חודשים, וביננו - היא נשארת על הדף. או בקבוצת וואטסאפ עם עצמכם. או בעוד מקומות שאתם כבר לא זוכרים.
אתם מסיימים עוד יום ואומרים לעצמכם "מה עשיתי כל היום? איך הזמן ככה נמרח?" ואז היום עובר לשבוע, ואתם חושבים - שיט, לא הספקתי כלום.
אתם אומרים לכל העולם כן, ולעצמכם אלף פעמים לא.
הערך העצמי שלכם נמדד בכמות ההכנסות, הלקוחות והצפיות. יש לקוחות וצפיות - אני מלך. אין - אני כלום.
כבר עשיתם קורסים, האזנתם לפודקאסטים, קראתם ספרים. זה הצית משהו לשבוע, ואז החיים חזרו למקומם.
יש קול בראש שאומר "מי אתם בכלל שתעשו את זה" - והוולום שלו הוא הגבוה ביותר בחיים שלכם.
אנחנו נפגשים אחת לשבוע, סשן של שעה. מתחילים ברגש - מה הלב והנשמה שלכם רוצים. נותנים מקום לכל הפחדים, מדברים עליהם, רואים את המחירים ואת הרווחים - ומגיעים להחלטה. משם נכנס מנגנון חזק של תכנון ← ביצוע ← רפלקציה, עם מישהי שהולכת איתכם יד ביד. גם בנפילה.
השלב שבו הרוב נתקעים. להיכנס פנימה - ללב, לנשמה - ולהבין מה אתם רוצים בצורה הכי ספציפית שאפשר. כי יש הבדל עצום בין "אני נוסעת לצפון" לבין "אני נוסעת לכנרת ביום ראשון בשבע בבוקר". וכשיש משהו שרוצים מהלב, מתחילה ההוכחה הראשונה לעצמכם: שאתם מסוגלים להתחייב לתהליך שידרוש מכם להתקלף, להוריד את האגו ואת המגננות.
מטרה היא לא הרגשה, היא החלטה שנכתבת ונמדדת. אנחנו מגדירים מה בדיוק אתם רוצים באופן מדיד, כדי שנוכל לדעת לאורך הדרך אם אנחנו בכיוון - ואם לא, לשנות מסלול. לא לשים גז על ניוטרל.
בונים תוכנית לעבר המטרה, ומכאן חובת ההוכחה עליכם. הפער בין להחליט לבין לעשות הוא כל העבודה - שם יושבים החסמים המנטליים, וזה בדיוק מה שאנחנו מפרקים יחד. אימון עקביות, בניית לוז, עמידה בלוז, סדר וארגון. ואם לא מצליחים - נבין יחד למה.
תהליך שנשען רק על משמעת נגמר. אנחנו בונים דרך עבודה שאתם מסוגלים להחזיק, ושגם תיהנו ממנה. כי בסוף ההצלחה וההתקדמות נהיות חלק מכם.
כשהמטרה לא מחוברת לרגש וה"למה" שמאחוריה חלש, התהליך נשבר ברגע הראשון שקשה. עוצמת הסיבה היא שקובעת כמה רחוק תגיעו.
לחשוב לפני שפועלים נראה כמו בזבוז זמן. בפועל זה מה שחוסך חודשים של ריצה לכיוון הלא נכון והתנגשות בקירות.
יש יותר מדרך אחת למטרה, ויש המון צעדים בין "לא עשיתי כלום" ל"עשיתי מושלם". שם קורית ההתקדמות האמיתית.
כל תהליך נבנה בהתאמה אישית. מה שקבוע: מסגרת מחייבת, פידבק אמיתי, ואפס שיפוטיות.
תהליך אימון מנטלי אחד־על־אחד, סשן שבועי של שעה, עם מישהי שמכירה את הסיפור שלכם ולא מרשה לו להישאר תקוע.
תהליכים לצוותים ולמנהלים סביב מחויבות, עמידה ביעדים ותרבות של אחריות אישית - בשפה של הארגון, לא בשפה של ספר.
סדנאות קצרות, אינטראקטיביות ומאתגרות. בלי שקופיות שמקריאות את עצמן - משתתפים שעובדים, מתנסים ויוצאים עם כלי.
אני רותם. נשואה לולד, אמא לדין.
בשלוש השנים האחרונות עשיתי את ארבעת הדברים המשמעותיים ביותר בחיי: החלמתי מסרטן, הקמתי מכינה וליוויתי כ־80 בני נוער, התחלתי ללוות בעלי עסקים בתחילת הדרך - והכי חשוב, נהייתי אמא.
הסרטן שינה את חיי, והיום אני יכולה להגיד שהוא הציל אותי מחיים שלא באמת רציתי. עשיתי את המסלול ה"רגיל" - צבא, תואר, זוגיות, עבודה במשרד ממשלתי. היום שלי היה מלא מהבוקר עד הערב, ובפנים הנשמה הייתה ריקה.
כשהרופאה הודיעה לי שאני חולה, הדבר הראשון שאמרתי היה: "איזה מזל, אני לא הולכת יותר ללימודים". כבר אז הבנתי שמשהו כאן לא מסתדר.
כל התקופה הזאת עברה עליי בעצירה ובשאלות: מה אני רוצה? מה חשוב לי? מה הערכים שלי? אני בספק כמה מאיתנו באמת עוצרים לשאול אותן.
הטיפול האחרון שלי היה סביב ה־7 באוקטובר, ולא היה לי ספק שאני הולכת לתרום בדרכי. פתחתי יחד עם ראש המכינה שלי את מכינת "אור דימונה" - תוך כדי שאני לומדת אימון מנטלי.
כי בסוף הבנתי את זה בפשטות: אני רוצה להשפיע. ואדם שהולכים אחריו הוא אדם שיודע מה הוא רוצה, מחויב, ומגשים את עצמו.
הודעות שקיבלתי מלקוחות שסיימו ליווי. השמות הוסרו, המילים שלהם.
זו בדיוק הסיבה. חוסר הזמן הוא כמעט תמיד תוצאה של עבודה בלי סדר עדיפויות ושל שעות שנשרפות על התלבטות ודחייה. התהליך לא מוסיף עוד משימה ליום - הוא מצמצם את כמות הדברים שאתם גוררים. ואם כבר היום, לטענתכם, אין לכם זמן - מה יקרה כשיהיו לכם 20 לקוחות ומעלה? הזמן לא יימצא מעצמו. בונים אותו.
כי מה שחסר זה לא עוד ידע - אלא הטמעה, יישום, פידבק וליווי. אם לא לקחתם מהפודקאסט משהו ושיניתם אותו בחיים שלכם, הוא נשאר פודקאסט מעורר השראה וזהו. בתהליך ליווי אתם לא לבד: אני איתכם לאורך הדרך - להתייעצות, לתמיכה, לשנות מסלול כשצריך, והכי חשוב - אני שמה לב מתי אתם נעלמים ומתי צריך להחזיר אתכם פנימה.
שאלה הוגנת. תהליך אימון הוא לא חפץ, ולכן אני עובדת עם דברים מדידים: מטרה שמוגדרת בכתב בתחילת הדרך, תוכנית עבודה עם תאריכים, ורפלקציה קבועה שמראה מה זז ומה לא. בסוף כל מפגש אתם יודעים מה הצעד הבא, ובסוף התהליך יש תמונה ברורה של לפני ואחרי.
התקופה הרגועה הזאת לא מגיעה מעצמה - היא תוצאה של סדר שעושים, לא תנאי להתחלה. אם הרגע באמת לא מתאים, נגיד את זה בכנות. אבל שווה לבדוק אם זו תחושה אמיתית או דלת יציאה מוכרת.
לא צריך להגיע פתוחים. צריך להגיע. אני לא באה לשפוט ולא לתת ציונים - אני באה להקשיב ולהחזיק. הקצב נקבע על ידכם, ואני לא אדחוף למקומות שאתם לא רוצים להיכנס אליהם.
זה חלק מהתהליך, לא כישלון שלו. רגע שבו לא עמדתם במשימה הוא המידע הכי שווה שיש לנו - הוא מראה בדיוק איפה החסם יושב. אנחנו לא עוברים הלאה. אנחנו נעצרים שם.
שיחת היכרות של כ־30 דקות, ללא עלות וללא התחייבות. אתם מספרים איפה אתם, ואנחנו בודקים יחד אם יש כאן התאמה. גם אם התשובה תהיה שלא - תצאו מהשיחה עם כיוון.